<h1>סמ"ק מצוריך סימן רי"ט</h1>
<h2>דף לז:</h2>
שלא לאכול שלקות של גוים. וזהו בישולי גוים, אך בפת עמעמו עליו חכמים והתירוהו, ויש מפרשים שהיתר זה אפילו במקום שמצוי פת ישראל וכן נהגו, ויש מפרשים במקום שאין פת ישראל מצויה אבל במקום שפת ישראל מצויה אסורא), ומיהו עיסה של ישראל שנאפת על ידי גוים לדברי הכל אסורין ואין מוכרין אותן לגוים שמא ימכרנו לישראל ב). אבל בשלקות כל דבר שהוא נאכל כמו שהוא חי אין בו משום בישול גוים ואפילו עולה על שולחן מלכים, או אינה עולה אע"פ שאינו נאכל כמו שהוא חי מותר, אבל כל דבר שאינו נאכל כמו שהוא חי ועולה על שולחן מלכים ללפת בו את הפת אסורג). וביצה שצלאה גוי אסורה כרבי יוחנן (ביצה דף י"ז), ודגים קטנים שמלחן ישראל או גוי וצלאן גוי מותרין, וכן דג מליח הלכה כחזקיה ובר קפרא דשרו (ע"ז ל"ח)ד) וכל שבשלו ישראל בין מתחילה בין בסוף כשרה) (שם). ושכר אין בו משום בישולי גוים (שם דף ל"ו). ושמן של גוים רבי יהודה הנשיא וחביריו נמנו עליו והתירוהו דקסבר נותן טעם לפגם מותר, פירוש דסתם כלי גוים אינם בני יומן והכי הלכתא (שם דף ל"ה). חלתית שחתכו בסכין אגב חורפי דחלתית בלעה ליה. וקטן המוכר נבילות או עשה מלאכה בשבת אין בית דין מצוין להפרישו אפילו מדאורייתא וכל שכן בדרבנןו). א)0בשם ר"י מקורביל שאסור לאכול מפת או מתבשיל של משומד אם בשלוהו גוים כמו מפת ישראל אם לא הכשירו ישראל או המשומד כי אף על פי שחטא ישראל הוא לחומרא, וכן אסור לתת לו רבית, והמחפה עליו מפני שהוא קרובו עליו נאמר (ויקרא כ') ושמתי פני באיש ההוא ובמשפחתו, נראה לי פירוש אותו שהוא ממשפחתו ומחפה עליו. ב)0אם לא על ידי חתיכות קטנות או יחלקנה לשפחות גויות העומדות בבית ישראל, עכ"ל. ג)0פולין ועדשים וכיוצא בהן שלקחו גוי ומוכרין אותן אסורין משום בשולי גוים במקום שעולין על שולחן מלכים משום פרפראות ומשום גיעולי גוים בכל מקום שמא יבשלום עם בשר או בקדירה שבשלו בשר, וכן הסופגנין שמטגנין בשמן אסורין משום בשולי גוים. גוי שבשל ולא נתכוין לבשל הרי זה מותר כיצד גוי שהצית את האור באגם להעביר את החציר ונתבשלו בו חגבים הרי אילו מותרים ואפילו במקום שעולין על השולחן מלכים משום פרפראות, וכן אם חריך את הראש להעביר השער מותר לאכול מן הדלדולין ומן ראשי אזנים שנצלו בשעת החריכה. תמרי ששלקו גוים אם היו מתוקים תחילה הרי אילו מותרין ואם מרים ומתקן בבשול הרי אילו אסורין, היו בינונים אסורים, עכ"ל המיימון (הלכות מאכלות אסורות פרק י"ז ה' י"ח). ד)0דאין לחוש במליחה שמלוח הגוי את הדג משום בישולי גוים אף על גב דעל ידי מליחה נאכל כמו שהוא חי, כך נראה לפי המדומה, וצ"ע בס"ג (לאוין ס' קמ"ח). ה)0מיהו בתו' רבינו יהודה צ"ע, בשולו ביד ישראל בתחילה או בסוף שרי בתחילה הנחתו בתנור ביד ישראל אף על פי שגמר הגוי הבישול מותר, אי נמי הניחו גוי בתנור אך הישראל הסיק תנור גם זה מותר ולאו דווקא היסק גמור דבחיתוי בעלמא סגי או בזריקת קיסם כמו שרגילין העולם. וכתב רבינו יהודה אם נתבשל כמאכל בן דרוסאי (ה)כבר ביד גוי דאין חיתוי של ישראל מועיל מכאן ואילך דכי היכי דאמר דכל שהוא כמאכל בן דרוסאי דאין בו משום בשולי גוים מכאן ואילך הכא נמי נימא איפכא, ומיהו אומר רבינו משה דאפילו נאפה ביד גוי כמאכל בן דרוסאי או יותר שקרוב לגמור כל אפייתו מכל מקום כיון שעדיין משביח אפייתו מועיל בו החיתוי להכשירו וסופו ביד ישראל קרינא ביה כיון שמשביח באפיה, ואם תאמר אם כן קשיא מהא דאמר כל שהוא כמאכל בן דרוסאי אין כו' היאך אלמא חשיב ליה גמר בישול מכמו שהוא כמאכל בן דרוסאי ואם כן היאך יועיל חיתוי בישראל אחרי כן ויש לומר אף על גב דחשיב גמר בישול להקל מכל מקום לא חשיב גמר להחמיר ותדע דאמר פרק אין מעמידין (ע"ז דף ל"ח) דכשהניח הישראל והפך גוי מותר דקרובי בשול לא כלום היא ואפילו הכי קאמר דאיפכא נמי שרי כגון שהניח הגוי והפך ישראל וראיה מההיא דהפוך ישראל כמו שהגהתי וצ"ע. וכן עשה מורי ה"ר יקר מעשה בשם הר"ם ורבינו טוביה היה חולק עליו, אבל אין להביא ראייה מהא דאמרינן דסגי בתחילתו או סופו ביד ישראל דאיכא למדחי ולומר דכמאכל בן דרוסאי סופו הוא, מכל מקום נראה פירוש הרב ר' משה וכן נכון לעשות. נלא"ש נראה דאסורות משום בישולי גוים אם לא נתן קיסם באש לפי שאין להם תוריתא דנהמא, אבל חותם טרטא של גוים שהם מתפוחים נראה מותר וליכא למיחש כלל דקמחא עיקר. דין פטי"ש של גוים ודין אובלט"ש וקינטיי"ש פירשתי לעיל במצוה שלא לאכול עוף טמא (מצוה ר"ה) ודגים מלוחים כגון הרנ"ש אין בהם משום בישולי גוים, והיכא שצלאו על האיסכלא שקורין גדולי של גוים מותר בדיעבד ולכתחילה אסור דסתם כלי גוים אינם בני יומם, ואם אפה ישראל בתנור של גוי והטיל בו קיסם ואחר כך אפה בו ישראל אחר בלא קיסם מועיל לו קיסם שהטיל בו ישראל ראשון כל זמן שיש לו לתלות שעדיין קיים מן האור שהטיל בו הקיסם ומסתמא היינו כל ימי השבוע עד יום ראשון אם לא אירע איד שלהם בנתים, כך פסק ר"י אבי הספר הזה עכ"ל התו' (פרק אין מעמידין שם). ופעם אחת נתערבה נילא"ש של גוים בין אחרות כשרות ואסר ר"ת וריב"א כל הנילא"ש דהיינו דבר שדרכו להמנות, לשון מהר"ם. ויש למנוע שלא תשכים השפחה ותביא אש מבית הגוי ותדליקנו ותבשל הקדירה כמאכל בן דרוסאי קודם שיחתה שום ישראל אותו האש, אבל אם הדליקה האש מאש כל שהו שנשתיר מאמש בבית אין חשש, עכ"ל תוס'. ו)0וזה כשעשה מעצמו אבל להאכילו איסור בידים אפילו מדרבנן אסור, עכ"ל תו'.
